אל"ם (במיל') אביטל דריילינגר שירתה שלושה עשורים בצה"ל, מילאה תפקידים בכירים, קיבלה אחריות יוצאת דופן, ושברה תקרות זכוכית בזמן אמת. מהמקום הזה — של עשייה, סמכות והשפעה ברגע הפרישה — היא עצרה, שאלה בכנות מה באמת חשוב לה, ובנתה פרק ב' שמבוסס על מהות, ערכים וניסיון חיים עמוק שנצבר לאורך 30 שנה של שירות ועשייה.

בואי נתחיל מההתחלה. איך התחלת את הדרך?

התגייסתי בגיל 18, כמו כולם. תמיד הייתי ילדה עם אנרגיות גבוהות וקשיים בריכוז. היום אני יודעת שזו הייתה הפרעת קשב, אבל אז המערכת לא ממש ידעה איך להתמודד איתי, וגם אני לא. בצבא רציתי תפקיד קרבי, היה לי אז חבר בדובדבן, וחשבתי שזה הכיוון. אבל מצאתי את עצמי בתפקיד פקידותי בחיל הקשר. שלושה חודשים הייתי שם, ואז הבנתי שזה לא בשבילי — וביקשתי לצאת לקורס קצינות. שם באמת התחיל הגלגל להסתובב.

ואז בעצם התחילה התפנית?

כן. אחרי הקורס שלחו אותי לראיון במפא"ת בלי להסביר לי יותר מדי. נכנסתי לחדר — יושב שם תת-אלוף ד"ר יצחק בן ישראל, ר' מו"פ, מפקד יחידה סופר בכיר. אני זוכרת את העיניים שלו — חדות, חכמות בטירוף. זה היה ברור שמדובר באדם יוצא דופן. אני ילדה בת 19, והוא שואל אותי שאלות, מקשיב, ואז אומר: "אני רוצה שתהיי הרל"שית שלי". לא באמת הבנתי מה זה אומר, אבל הבנתי שזו הזדמנות. אמרתי כן. בדיעבד — זה היה רגע ששינה את כל המסלול שלי והשפיע על הילדה שהגיעה עם תחושת חוסר מסוגלות וחוסר אמון בעצמה.

מה לקחת מהשירות איתו?

הייתי איתו שנתיים וחצי, רל"שית. הוא האמין בי, איפשר לי, פתח לי דלתות שלא ידעתי שקיימות בכלל. תחשבי — אני בת 19, והוא תת-אלוף עם לוח זמנים של מפקד בכיר, ואני מתפעלת אותו. ישיבות, פגישות, לוחות זמנים, אנשים בכירים — אני באמצע. נבנתה בי תחושת ערך שלא הכרתי קודם. אחרי השירות השתחררתי ונסעתי לטיול בארה"ב, אחריו הייתי אמורה להתחיל לעבודה בנספחות שלנו בוושינגטון, אבל התגעגעתי מאוד. חזרתי לארץ, ואיציק שביקרתי אותו הציע לי לחזור — תוך 24 שעות הייתי שוב בצבא ויצאתי ללימודים.

התחלת ללמוד תוך כדי שירות?

למדתי כלכלה ומנהל עסקים פעמיים בשבוע בערב, במסגרת השירות. השילוב של הלימודים עם השירות היה אינטנסיבי, אבל התאים לי. רגע לפני שסיימתי את התואר, קיבלתי את תפקיד ראש מדור תקציבים של מנהלת חומה. המנהלת טיפלה בזמנו רק במערכת ה"חץ", מאוחר יותר הצטרפו אליה גם מערכות כיפת ברזל ושרביט קסמים. עבודה מול תעשיות ביטחוניות, גופים ממשלתיים ושותפים זרים, תקציבים של מיליארדים. עשיתי את זה בגיל מאוד צעיר.

היו גם רגעי משבר בדרך?

בין המעבר מסא"ל לאל"ם עברתי משבר אישי. התגרשתי, הפכתי לאמא חד-הורית לשלושה ילדים. ובתוך הכאוס הזה — גם הייתי מועמדת לדרגת אל"ם. כבר עברתי את המבחנים, הציונים היו מעולים. אבל באותה תקופה, הייתי על סף ויתור. חשבתי שדי, מספיק, נתתי. ואז חבר אמר לי: "את לא תסלחי לעצמך אם לא תתמודדי". וידעתי שהוא צודק. אז קיבלתי את התמיכה מהורי ויותר חשוב בנותיי (הבן היה צעיר מדי) התמודדתי — ונבחרתי.

היית גם בין הנשים הבודדות בדרגה כזו, נכון?

לגמרי. כשהגעתי לדרגת אל"ם, מספר הנשים בדרגה הזו בצה"ל היה נמוך מאוד. בתפקיד שלי הייתי אמונה על משאבי היחידה: תקציבים ענקיים, תקינה ומערכות מידע. עבדתי באופן שוטף עם כל גופי הביטחון במדינה,משרדי ממשלה, חברות ביטחוניות, תעשיות ביטחוניות בארץ ובעולם. זו הייתה עשייה ביטחונית משמעותית, אבל גם ניהולית לחלוטין — עם כל האחריות והמורכבות של ארגון ענק. זה גוף שמצריך הסתכלות של 360 מעלות, כולל שיתופי פעולה ותקציבים של מיליארדים. זו הייתה פסגת עשייה מקצועית.

מה הוביל אותך להחלטה לעזוב את הצבא?

הבנתי שהגעתי לשיא. הובלתי תחום שהוא מהמרכזיים והרגישים בצה"ל, בדרגה גבוהה, עם השפעה אמיתית. והיה ברור לי — מפה אני רוצה לבחור את הצעד הבא, לא להיגרר אליו. רציתי להתחבר למהות, לעבוד עם אנשים ולהשפיע עליהם, לא רק עם תקציבים ומערכות. חיפשתי דרך לקחת את כל מה שצברתי — הניסיון, החשיבה, הכלים — ולהעביר את זה הלאה. מתוך המקום הזה, נרשמתי ללימודי אימון ובהמשך גם ללימודי ייעוץ ארגוני. רציתי להבין איך אני לוקחת את כל העולם הזה של ניהול ומערכות ומחברת אותו לעולם של אנשים וצמיחה אישית. ככה נולד פרק ב' שלי.

איך זה בא לידי ביטוי היום?

היום אני עוסקת באימון, ליווי, פיתוח מנהלות וייעוץ להנהלות בנושא מנהיגות נשית. אני עושה את זה בתוכניות שאני מפתחת, בסדנאות, בהרצאות ובאימונים אישיים של מנהלות בדרגים שונים. אני מאוד אוהבת לעבוד עם העתודה הניהולית, עם הדרג הצעיר שנמצא בשלב הקריטי שבו הן עוברות מתפקיד ביצועי לתפקיד ניהולי. לשם כך פיתחתי תוכנית בוטיקית לפיתוח מנהיגות נשית — מושקעת, ממוקדת ומותאמת לדור הניהול הצעיר והבינוני — בשם Become a Leader. שמטרתה לאפשר לנשים לעצור רגע, להסתכל פנימה, לדייק את הקול הפנימי שלהן, ולבנות זהות ניהולית שמבוססת על מי שהן באמת. כל תהליך כזה משלב פיתוח אישי, כלים ניהוליים, וליווי צמוד.  

ואת עושה את זה לבד?

כן, אני עסק בוטיק. אני מתכננת, מעצבת, משווקת, מעבירה. כשאני נעזרת — זה רק באנשים שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות. יש לי סטנדרטים גבוהים. לפעמים אני ישנה שלוש שעות בלילה רק כדי לוודא שהמצגת יצאה מושלמת. זו אני.

איך נבנה העסק בפועל?

בהתחלה פשוט פתחתי את הטלפון ודיברתי עם כל מי שיכול להיות רלוונטי. התקשרתי, שאלתי, הקשבתי. משם זה התחיל להתגלגל. אני בונה את העסק שלי בגישה שהיא מבחינתי דרך חיים — חיבוריות וגישה אקטיבית. אני לא מחכה שמשהו יקרה. אני חוזרת, מתזכרת, לפעמים שלוש פעמים. לפעמים אנשים אומרים לי 'נדבר עוד שלושה חודשים', ואני באמת חוזרת אחרי שלושה חודשים. אני רושמת לעצמי תזכורות, שומרת על קשר. זו גישה אקטיבית של חיבורים ואנשים. ביחד עם התמדה, נחישות, ועבודה מתודית. הפירות לא תמיד מגיעים מיד. לפעמים זה לוקח חודשיים, לפעמים שנה. אבל הם מגיעים בזמן המדוייק. כי אני שם.

מה השאיפה שלך להמשך?

אני כל הזמן בדיאלוג פנימי — איך אני שומרת על האיכות, על הקשר האישי, ובמקביל מצליחה להגיע לעוד נשים. אני מאוד אוהבת החיבור לשטח, קשה לי לוותר על המפגש האנושי. מצד שני, אני מבינה שאם אני רוצה להרחיב את ההשפעה, אני לא יכולה להחזיק את הכול לבד. אני חושבת על הכשרה של שתיים–שלוש מדריכות שילמדו את השיטה ויובילו תהליכים בקבוצות משלהן. לא להפוך את זה למפעל — אלא להשאיר את זה אישי, מדויק, מחובר למהות. בסוף אני רואה את ההשפעה — איך תהליך נכון בזמן הנכון מזיז נשים מהמקום שהן תקועות בו למקום של הובלה וביטחון. וזה בעיניי שווה את הכול.

את רואה בזה שליחות?

בהחלט. אני לא נגד גברים — אני בעד איזון. כשיש יותר נשים בעמדות ניהול, משהו עמוק משתנה באופי הארגון. נשים מביאות איתן רגישות, ראייה מערכתית, הקשבה, ויכולת להחזיק מורכבות. הן רואות את כל התמונה ולא רק את הנתון. אני רואה את זה קורה כל הזמן — בעבודה עם גופים כמו התעשייה האווירית, חברת החשמל, רשויות מקומיות, ובשיתוף פעולה עם סמנכ"ליות שמובילות שינוי. אנחנו בונות יחד תשתיות ארגוניות המאפשרות לנשים להתקדם. וזו עבודה עם שליחות, ערך והשפעה רחבה ועמוקה.

ולסיום — מה את אומרת למישהי שמתלבטת?

תתחילי. פשוט תתחילי. את לא צריכה לדעת הכול. גם אני לא ידעתי. אבל למדתי תוך כדי תנועה. דפקתי על דלתות, יזמתי, התחברתי. הכי חשוב — לא לוותר. תקומי, תנסי, תיכשלי, חשבי מסלול מחדש ותנסי שוב. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. זה החיים שלך.