לימור גורביץ היא לא אחת שמפחדת ממים עמוקים. עם ניסיון עשיר בעולמות התקשורת, האסטרטגיה וניהול משברים במצבי אי וודאות, היא מתנהלת באומץ גם מול גלים סוערים ומוכיחה שבעזרת אומץ, נחישות, גמישות מחשבתית וראיה הוליסטית אפשר לנווט גם במים סוערים אל ההצלחה. היום, כבעלת משרד בוטיק מצליח לייעוץ אסטרטגי ותקשורת, היא כאן כדי לדבר איתנו על בחירות, אתגרים, והדרך להפוך אי-ודאות להזדמנות.
לימור, את מלווה עורכי דין, יזמים, אנשי נדל"ן וארגונים. איך היית מגדירה במשפט אחד את מה שאת עושה?
אני על תקן פותרת בעיות. לא סיסמה, לא הגדרה שיווקית – פשוט האמת. ככה גם המשפחה והסביבה הקרובה שלי מכירים אותי, לפעמים זה משבר תקשורתי, לפעמים מבוי סתום במו"מ בעסקה תקועה, ולפעמים דירוג משפטי שמישהו התעורר לגביו מאוחר מדי. אני לא רק כותבת מילים או מתאמת – אני נכנסת, לומדת את המפה והצדדים, צרכי הלקוח, מאבחנת, ומחפשת את הפתרון הכי מדויק למצב עבור הלקוח.
ספרי על הרקע המקצועי שלך ועל התקופה בהסתדרות.
עם שחרורי מהצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה. במסדרונות תמיד לחשו: 'הנה הדוברת שלנו הגיעה, יאללה תעברי לעבודה במשרד החוץ. את ייצוגית, מדברת רהוט ומרשים'. למשרד החוץ לא הגעתי, אך כסטודנטית חיפשתי עבודה והגעתי לרשת שוקן, שם עבדתי כמעט עשור. התחלתי ככתבת צרכנות, לימים כתבת נדל"ן ושיווק.
משם הגיעה קריאת כיוון והצעה להצטרף להסתדרות הכללית. עבדתי בהסתדרות כ- 7 שנים. כיהנתי כדוברת וכראש מנהלת תקשורת במחוז חיפה, והובלתי קמפיינים ציבוריים ארציים משמעותיים. ליוויתי בסכסוכי עבודה מהגדולים והמורכבים במשק, ייסדתי שירות חדש של ייעוץ תקשורתי לוועדי עובדים וניהלתי מועדון צרכנים. בנוסף, הובלתי קמפיין לסגירת תחנת כוח פחמית בחיפה.
העבודה הייתה רבה ומאתגרת – בשנים הראשונות הרגשתי שאני עובדת ב'חדר מיון' של סכסוכי עבודה גדולים ומתוקשרים. זו הייתה תקופה מרתקת ואינטנסיבית, אך לא התכוונתי לצאת לפנסיה מההסתדרות, גם אם בתנאי השכר היה לי נוח והעריכו אותי מאוד. התפקיד שם מיצה את עצמו וחיפשתי את האתגר הבא.
מה הוביל אותך לפתוח עסק עצמאי?
זה קרה לא כי תכננתי, אלא כי פוטרתי. זה היה יום ראשון בבוקר, ממש אחרי שחזרתי מחופשה בארה"ב, כולי מחוייכת ומרוצה. נכנסתי לרכב והנה מגיעה הודעת טקסט מהבעלים והשותף במשרד הפרסום ויחסי הציבור בת"א אליו עברתי לאחר העבודה בהסתדרות, ובו ניהלתי את מחלקת הייעוץ האסטרטגי והיח"צ: 'היי לימור, אין צורך שתגיעי היום לישיבת ההנהלה אצל הלקוח, שרית תחליף אותך'.
אחרי שנים של ניסיון, כולל עבודתי בהסתדרות וליווי סכסוכי עבודה מורכבים במשק, הסאבטקסט היה ברור – פוטרתי. האוויר נשאב לי מהריאות. ישבתי דקות ארוכות ברכב בלי לנשום, עד ששמעתי את עצמי אומרת בקול רם 'לימור, קומי, תאספי את עצמך ותיכנסי בחזרה הביתה'. יצאתי מהרכב ועליתי בחזרה הביתה, ובזמן שהמים רתחו לקפה, פתאום אמרתי לעצמי: 'זאת בדיוק הדחיפה שהייתי צריכה'. עוד לפני שהקפה היה מוכן, כבר ידעתי – אני לא חוזרת להיות שכירה. אני הולכת להקים עסק משלי.
איך הייתה ההתחלה?
זה היה ב-2008, בשיא משבר הסאב-פריים והקריסה הכלכלית בארה"ב. כולם מסביבי הזהירו אותי, נופפו בידיים וניסו להניא אותי מהמעבר לעצמאות. לא ידעתי בדיוק מה אני עושה, אבל ידעתי היטב מה אני לא מוכנה לעשות יותר – לשבת חסרת אונים ולחשוש ממה שיקרה בחודש הבא.
הלקוחות הראשונים שפתחו לי דלת היו כמה משרדי בוטיק מוכרים בענף עריכת הדין וחברת נדל"ן. הלקוחה הראשונה הייתה ממשרד מוכר בתחום המיסים. ישבנו במשרדה המהודר ,כשהיא שאלה אותי: 'איך אמרת שקוראים למשרד שלך?' לא הייתי סגורה עם השם ומהר השבתי: 'ל.ג. תקשורת'. עורכת הדין, עם נעלי העקב סטילטו שלה, הקשתה עלי: 'מה, את חושבת שאת מהדורה של ג. יפית המנוחה? השם הזה לא טוב,' אמרה בנחרצות. לא מיהרתי להשיב. 'השם המלא הוא לימור גורביץ תקשורת'. עורכת הדין חייכה קלות: 'כן, השם הזה כבר טוב, עם חותמת אישית. אהבתי'. וכך, למעשה, באותה פגישה גם בחרתי שם לעסק.
מה היה המסע שלך כעצמאית, ומה למדת לאורך הדרך?
קפצתי למים, וואלה, זה היה משחה – לפעמים גם עם גלים סוערים. עם כל הניסיון, הקשרים והקבלות, אף אחד לא בדיוק חיכה לי בחוץ. הבנתי שהחוזק האמיתי נמצא ביכולת להסתגל למציאות משתנה, להישאר מחוברת לקרקע ולסמוך על עצמי.
במהלך השנים פיתחתי כמה עקרונות שמובילים אותי בדרך:
ראייה הוליסטית – גישה שאני מביאה מעולמות היוגה והמיינדפולנס שמלווים אותי שנים. זה מאפשר לי לקבל החלטות גם במצבי אי-ודאות ולפעמים נגד הזרם.
אני גם מקפידה על סקרנות מתמדת – ללמוד כל שנה משהו חדש, למשל, השנה הצטרפתי לקורס עומק, מאתגר בניהול מו"מ באוניברסיטת LSE.
אמון– בניית אמון במערכת יחסים עם הלקוחות דווקא בעולם עם רעשי רקע- אצלי הוא קריטי.
הכרת תודה – אני מוקירה תודה כל יום לכל לקוח שבחר בנו ,וגם ללמוד בדרך להנות מדברים פשוטים למשל, קניית כוס קפה קר יומי.
מה כולל היום המשרד שלך?
זה משרד בוטיק שנותן שירות אסטרטגי-תקשורתי ברמה גבוהה. אנחנו עובדים מול משרדי עורכי דין, חברות נדל"ן, שמאים, גופים ציבוריים, עמותות ויזמים. אנו הפנים ופועלים לרוב מאחורי הקלעים לשורה מכובדת של משרדי עורכי דין משרדי בוטיק, שותפים במשרדים גדולים משרדים בבינלאומי . חלק גדול מהעבודה מתמקד בייעוץ שיווקי ורגולציה, כתיבת תוכן הגשות לדירוגים – אני מלווה אישית את הלקוחות לאורך כל תהליך ההגשה, כולל ייעוץ אסטרטגי על בחירת התחומים, ניסוחי ההמלצות, הפיצוחים של איך להבליט יתרון יחסי.
אבל זה לא נגמר שם. יש גם ייעוץ תקשורתי שוטף, ניהול משברים – כולל מקרים רגישים מאוד מתחת לרדאר, הפקות של אירועים מקצועיים, תכנון והובלת מהלכים תקשורתיים ארוכי טווח, וכתיבה אסטרטגית – דוחות, עמדות, מסמכים שמיועדים לגורמי ממשל שונים, תקשורת מקצועית. אני לא רואה את עצמי כמשרד יח"צ. אני חלק מהאסטרטגיה והמצפן של הלקוח.
לאורך השנים עשינו כמה פרויקטים מאתגרים גדולים וקטנים גם יחד ביניהם, דברור וייעוץ תקשורתי לוועדת חקירה ממלכתית לניהול משק המים מטעם הנהלת בתי המשפט, דווקא בסגר ראשון בזמן הקורונה הפקנו כנס השקעות בדובאי עם פירמת בייקר בוטס וחברת בי די אי דובאי ועוד.
מה מייחד את האופן שבו את עובדת עם לקוחות?
אני לא 'נותנת שירות'. אני חלק מהחשיבה. הלקוחות שלי,חלקם משתפים אותי בהתלבטויות ובאתגרים. לפעמים אני מציעה חיבורים, לפעמים אני זאת ששמה לב לבעיה לפני שהיא מתפוצצת. לקוחות אומרים לי 'כשזה אצל לימור, אנחנו רגועים'. זה קשר של אמון – אני שם כדי להזיז, לא רק ללוות מהצד.
יש דוגמה לאתגרים מיוחדים שהתמודדת איתם בעבודה?
כן, עסקת נדל"ן גדולה שהלקוח עבד עליה חודשים נחתמה אך התפוצצה בגלל קשיי מימון. חודשים של עבודה ירדו לטמיון. מיד חשבתי: מה כן אפשר לעשות? תוך זמן קצר חיברתי אותו לגוף מימון אחר, פתחנו כיוון חדש לגמרי. זה דומה לספורט, אני לא עוצרת במקום שבו אחרים מרימים ידיים.
מה היה תפקיד המשפחה בדרך הזאת?
המשפחה שלי תמיד הייתה העוגן שלי. כשהחלטתי לעזוב את ההסתדרות, מקום שהיה מרופד ומוכר, לא ידעתי בדיוק מה יקרה מחר. התמיכה שלהם נתנה לי את האומץ לקפוץ למים העמוקים ולדעת שגם אם אכשל, הם יקבלו אותי בדיוק כמו שאני. הם תמיד אמרו לי שאני אמיצה, עם חזון ונועדתי גם לדברים גדולים, וזה מה שנתן לי את הכוח להמשיך, גם כשהיו אתגרים בדרך.
יש איזה רגע של סגירת מעגל שזכור לך?
כשנתיים לאחר פתיחת המשרד, קיבלתי שיחת טלפון. מי על הקו? הבוס לשעבר, ההוא שבעט אותי החוצה. 'היי לימור, ראיתי שאת עושה חיל, כל הכבוד… חשבתי, אולי נעשה שיתוף פעולה?' ישבתי במשרד שלי, מחייכת לעצמי. 'שיתוף פעולה?' שאלתי. 'תן לי לחשוב על זה,' עניתי בנימוס, 'אה, ועוד משהו. רציתי להגיד לך תודה.' 'לי? להגיד תודה? למה, מה עשיתי?' 'שלחת לי את הודעת הטקסט ההיא, שזעזעה אותי עד עמקי נשמתי. אלמלא אתה, אני לא חושבת שהייתי מקימה את העסק שלי. אז… תודה.' הוא מלמל משהו לא ברור במבוכה, אבל אותי זה כבר לא באמת עניין.
איזו המלצה היית נותנת למי שעומד לצאת לדרך חדשה?
תחושת הבטן שלכם היא המצפן הטוב ביותר. לפעמים משהו רע צריך לקרות כדי לשים אותנו במסלול הנכון, שבו נגיע לדיוק ולדברים הטובים שבאמת מגיעים לנו. הבחורה שפוטרה הייתה לימור מודל 2008. לימור של היום, מודל 2025, היא גרסה משודרגת – בוגרת, עם ניסיון עשיר וקבלות.
ולאן את רוצה להמשיך מכאן?
אני רוצה להמשיך לגדול, גם בבינלאומי אבל בצורה מאוזנת. חשוב לי לשמור על האיכות והדיוק שהביאו אותי לאן שאני היום. אולי אגדיל את הצוות, אבל לעולם לא ארצה להפוך למפעל – תמיד אשאר עם היד על הדופק ואמשיך להוביל אנשים ועסקים להצלחה.
אני מתמחה בליווי אנשי מקצוע במעבר משכירות לעצמאות, עם דגש על בניית עסקים מבוססי ידע ומומחיות.
יותר מכל בשיחה עם לימור התרשמתי מהכנות נטולת המניירות שלה. היא מספרת את הדברים כמו שהם, בגובה העיניים, מבלי לייפות את המציאות אך תוך שמירה על אופטימיות ומבט קדימה. לימור לא מציגה תדמית מושלמת. מה שמייחד אותה הוא השילוב בין הכרה במציאות הלא תמיד פשוטה לבין האמונה ביכולת להתגבר – היא לא מתכחשת לקשיים, אך גם לא נותנת להם להכתיב את עתידה.
מה אפשר ללמוד מהסיפור של לימור?
מוזמנים להכרות עם לימור גורביץ מקרוב דרך פרופיל הלינקדאין שלה.