ליאת זנד, מנהלת קהילות ותוכן עצמאית שעומדת לחגוג את יום הולדתה ה-60, מייצגת סיפור מעורר השראה של הסתגלות וגמישות בעולם משתנה תדיר. לאחר קריירה ארוכה ומגוונת כשכירה בתחנות משמעותיות בתקשורת הישראלית – מהטלוויזיה החינוכית, דרך הטלוויזיה הרב-ערוצית, ועד לעיתונות הדיגיטלית בדה-מרקר וגלובס – מצאה את עצמה בגיל 50 ניצבת בפני אתגר לא צפוי: המעבר לעצמאות. התובנות שלה על שוק העבודה המשתנה מציעות פרספקטיבה מרתקת ורלוונטית, לצעירים המתחילים את דרכם המקצועית ולמבוגרים העומדים בפני שינויי קריירה.

ספרי איך התחיל המסע המקצועי שלך?

אחרי הצבא עברתי לגור בתל אביב ועבדתי במלצרות במקביל ללימודי אמנות ומדעי המדינה. הקריירה שלי בתקשורת התחילה בטלוויזיה החינוכית בתחילת שנות התשעים. עבדתי שם בהפקות ותרגומים בתקופה מרתקת של תוכניות כמו "זהו זה" ו"קישקשתא". הטלוויזיה הייתה אז מקום חלוצי, של יצירה והתחדשות.

איך התקדמת משם בעולם התקשורת?

מהחינוכית המשכתי לעבוד בטלוויזיה בכבלים, בתחילת עידן הטלוויזיה הרב-ערוצית. עבדתי בחברה שהפיקה תכנים לערוצי הסדרות, הסרטים, הספורט וערוץ הילדים. התחלתי כמפיקה ואחר כך עבדתי בתוכנית "ערב טוב" עם גיא פינס, שהייתה אז תוכנית שבועית בתחילת דרכה.

כשהשוק עבר שינויים משמעותיים, והחלו להעביר את כולנו לעבודה כפרילנסרים, בחרתי לעזוב ולחפש את דרכי מחוץ לטלוויזיה. עבדתי תקופה בשיווק וביחסי ציבור, ואז בחברת כרטיסי אשראי בניהול תחום מועדוני לקוחות. לאחר כמה שנים מסיבות אישיות הרגשתי צורך בשינוי וחזרתי לעולם התקשורת, אבל הפעם מהכיוון של עיתונות דיגיטלית.

הגעת לעולם הדיגיטל בתקופה מעניינת מאוד.

אכן. עבדתי בדה-מרקר בדיגיטל והייתי בצוות ההקמה של עכבר העיר אונליין. מאוחר יותר ערכתי את "דה-מרקר קפה", רשת חברתית של בלוגים ופורומים. זו הייתה תקופת ראשית הרשתות החברתיות בישראל, ממש לפני עידן פייסבוק. זו היתה תופעה ראשונית של רשת חברתית של כ 300,000 איש שיצרה תוכן מקורי שתמך בתוכן באתרי דה מרקר והארץ.

הדבר המרתק בעבודה ב "דה מרקר קפה" היה לראות איך אנשים רבים גילו את הקול שלהם בפלטפורמה הזו. אנשים שבתפקידם היומיומי היו מנהלי פרויקטים או אנשי שיווק, פתאום גילו שהם יודעים לכתוב או לצלם. חלקם עשו שינוי קריירה בעקבות זאת, חלקם נמצאים היום בעיתונות. 

מה הביא לסופה של התקופה הזו?

ב-2007 קרה שינוי דרמטי: פייסבוק נכנסה לישראל וחיסלה למעשה את כל הסושיאל המקומי – תפוז, ישראבלוג וכל השאר. 

המשכתי הלאה לגלובס, שם עבדתי חמש שנים נוספות בדיגיטל. הייתי אחראית על הרשתות החברתיות וכתיבת טורים על דיגיטל. אבל גם שם הגיעו שינויים משמעותיים – כשהבעלים, אליעזר פישמן, פשט רגל, החלו גלי פיטורים ואני מצאתי את עצמי בחוץ בגל הרביעי.

איך התמודדת עם המעבר הפתאומי לעצמאות?

המעבר לעצמאות היה מאתגר ומפחיד עבורי. בגיל 50, לאחר שנים רבות כשכירה בתחום התקשורת, מצאתי את עצמי בנקודת מפנה כשהציעו לי משכורות שהיו חצי או פחות ממה שהרווחתי קודם. הפחד היה גדול במיוחד בגלל הרקע המשפחתי שלי – באתי מבית כמו של רבים אחרים שדגל ביציבות מעל הכל, שבו חינכו אותי שחייבים לעבוד ולהתפרנס בצורה יציבה. תמיד הייתי צריכה לעבוד כי לא היה לי גב כלכלי והמחשבה על "לחפש את עצמי" חצי שנה, לא היתה אפילו אפשרות.

אבל דווקא אז גיליתי שהגיל שלי יכול להיות יתרון, לא רק חיסרון. רבים מהמנהלים בשוק היו בני גילי, ולעיתים היו להם חוויות לא טובות של חוסר אחריות, אי עמידה בזמנים והיעלמויות פתאומיות. פתאום היה ביקוש לאנשים יותר בוגרים ואחראיים, וזה עזר לי.

איך בנית את עצמך כעצמאית?

לא ממש ידעתי מה אני עושה אבל בדיעבד עשיתי כמה מהלכים שעזרו לי. קודם כל רכשתי מיומנויות חדשות – למשל, למדתי לבנות אתר בוורדפרס למרות שאני לא טכנולוגית במיוחד. זה לקח לי חודש וחצי, ולמתכנת זה היה לוקח שלוש שעות, אבל הצלחתי!

יצאתי להכיר ולהשתתף בכל הרצאה והשתלמות חינמית שמצאתי – בקמפוס של גוגל, באירועי נטוורקינג, בערבי "פאק איט" שבהם אנשים מספרים על כישלונות. זה עזר לי למלא את הזמן, ללמוד ולהתעדכן, ובעיקר – להיפגש עם אנשים.

הצעד החשוב ביותר היה נטוורקינג – לפגוש כל אדם שהכרתי בעבר. קבעתי פגישות עם אנשים שעבדתי איתם לאורך השנים – אנשים שעבדתי איתם במקומות שונים, אנשים שהכרתי מהחיים עצמם. הרשתות החברתיות אפשרו לי לחדש קשרים כאלו בקלות. פגשתי אנשים, דיברתי על המצב שלי וחיפוש העבודה, והעבודות הראשונות התחילו להגיע דרך המפגשים האלה.

איך את מנהלת את העבודה שלך כעצמאית?

אני תמיד דואגת לעבוד עם כמה לקוחות במקביל – מה שאני מכנה "שולחן עם 3-4 רגלים". זה חיוני ליציבות; אם לקוח אחד נופל, אני עדיין מוגנת. יש לי תמיד כמה לקוחות קבועים, וכל מה שמעבר לזה, עבודות חד-פעמיות הוא בונוס.

כיום אני עובדת במגוון תחומים: ניהול קהילות, ניהול אתרים, כתיבת תוכן. הלקוחות שלי מגוונים – חברות תרופות, ביטוח, נדל"ן, גופים ממשלתיים ועמותות. הגיוון הזה חשוב מאוד לעצמאים, במיוחד בתקופות משבר.

למדתי גם את החשיבות של שיתוף פעולה עם עמיתים למקצוע. אני עובדת בשיתוף פעולה עם נשים שלכאורה הן מתחרות שלי. אנחנו חולקות בינינו עבודה, מייעצות אחת לשנייה ועוזרות זו לזו כשיש צורך. זו בגרות שמגיעה עם הניסיון וההבנה שיש מספיק עבודה לכולן.

ספרי על פרויקט נשים ON FIRE שהקמת.

זה פרויקט שהקמנו, אני ושותפתי, עינב בן יהודה, לפני כארבע שנים. ישבנו יחד וחשבנו על העתיד – הפרויקט נולד מהמחשבה של כמה זמן עוד נוכל להתפרנס מכתיבה, התחום הולך ומתכלה. חיפשנו משהו שאולי בעתיד יוכל להביא לנו הכנסה.

בחרנו בנושא גיל המעבר, כי שתינו ראינו שזה מתקרב וגילינו שאין מספיק מידע איכותי בנושא בשפה העברית. התחלנו עם קבוצת פייסבוק קטנה רק כדי לראות אם יש עניין.

בתקופת הקורונה, כשהיה לנו יותר זמן פנוי, פיתחנו והקמנו אתר אינטרנט מלא. כיום יש לנו קבוצה של 21,000 נשים, קהילה של ממש. הכל צמח באופן אורגני לגמרי – ללא פרסום. הפכנו לסוג של אוטוריטה בתחום, מותגים מגיעים אלינו לצורך שיתופי פעולה שאנחנו בוחרות בפיצנטה, זו דוגמה מצוינת לאיך אפשר לבנות נוכחות משמעותית באינטרנט גם ללא תקציבים גדולים.

לסיום, מה היית אומרת לצעירים שמתחילים היום את דרכם המקצועית?

גמישות מעל הכל! חייבים להיות ערוכים לשינויים מתמידים. כמעט כל תחום עשייה השתנה בשנים האחרונות, ומעט מאוד מקצועות נשארו יציבים ונדרשים כפי שהיו.

הדברים משתנים במהירות מסחררת. אם לפני עשר שנים הייתי ממליצה ללמוד תכנות, היום הבינה המלאכותית כבר משנה את המשחק. עבודה שפעם לקחה שבוע, היום יכולה להיעשות ב-30 שניות.

אבל הדבר הכי חשוב הוא לבנות תשתית של קשרים בין-אישיים. הקשרים שיצרתי לאורך השנים הם מה שאפשר לי להמשיך ולהתפרנס גם בתקופות קשות. העולם אולי השתנה, אבל בסופו של דבר, אנשים עדיין עובדים עם אנשים שהם מכירים, סומכים עליהם ואוהבים לעבוד איתם.